k6maC_thick%20(1)_edited.png

ביקור בסטודיו של האמן דוד עדיקא


"...לראות אחרת: מתוך תשוקה, אבל ללא תביעות ניכוס"

(מתוך הטקסט "אסתטיקה של געגוע" שכתבה ורד מימון לקטלוג תערוכת התצלומים "כל קוף בעיני אמו צבי", של דוד עדיקא שהוצגה ב-2009 בגלריית ברורמן)

לפני שאנחנו נכנסים לסטודיו של האמן דוד עדיקא במרכז האמנות ארטפורט בתל-אביב, הוא מראה לנו תצלומים שצילם ברומא, שמוצגים כמיצב קיר משותף עם הילה טוני נבוק בגלריה שבמקום. התצלומים מציגים פסלי שיש שצולמו בחדר מדרגות של בניין רומאי ונעל עקב מעוטרת בנוצות ססגוניות שצולמה בחנות של המותג האיטלקי סלבטורה פראגמו. "מעל התצלומים משולבים פריטים מהסטודיו של טוני - אלמנטים ממקלחונים ומארונות וחיבורים של דלתות זכוכית. העבודה איתה התאפשרה בזכות הסמיכות," מציין עדיקא, שיחד עם נבוק לוקח חלק בתכנית הרזינסי השנתית של ארטפורט. הוא מוסיף ש"העבודות שלנו שונות מבחינת הנראות אך הן בעלות עקרונות דומים וקל להתיך את השפה שלה לתוך השפה שלי ולייצר משהו שנראה שלם. העבודות בגלריה מוצגות במסגרת תערוכת פופ-אפ שאצרה אוצרת צרפתיה-אמריקנית, אלה מארדר." (התערוכה הוצגה בגלריה עד אפריל, ק"ס).

​ללא כותרת (רומא), 2016. דיפטיך

צילום: דוד עדיקא

בכניסה לסטודיו שעונים אופניים על סולמות שבדיים להתעמלות ועל ספסל עץ ארוך מונחים תצלומים ממוסגרים ואוסף של קונכיות, עליהן אומר עדיקא: "הן מכונות 'פי הכושי' בשל צורתן דמוית השפתיים. הן שימשו במהלך ההיסטוריה כמטבעות לסחר בארצות אפריקה." במרכז הסטודיו שולחן שנצבע בירוק עז ועליו ערוכים אובייקטים, כמו לקראת סשן צילומים. הקיר שמאחורי השולחן נצבע בתכלת וחלק תחום שבקיר מולו נצבע בצהוב אוכרה. על המדף שמעל הכיור מונחות פחיות צבע מתוצרת ראלף לורן. הסטודיו צבעוני ומלא בשכיות חמדה ואסף ואני מוצאים את עצמנו מסתובבים בו וסוקרים כל פרט ופרט לפני שאנחנו מתיישבים ומתחילים לשוחח עם עדיקא.