k6maC_thick%20(1)_edited.png

אברהם קריצמן מציג את הפרויקט


כאשר אברהם קריצמן התחיל לעבוד במחלקה לאמנות בבצלאל, ראש המחלקה אלי פטל רצה לדעת מה החזון שלו עבור סדנת ההדפס. התשובה שלו הייתה: לייצר מקום שיש בו לא רק מכונות שפועלות ואנשים שמפעילים אותן, אלא מקום שצובר ומפזר ידע, שמעורר ממחשבה. וכך בשנה האחרונה החלה להפוך סדנת ההדפס של המחלקה לאמנות למקום שמרכז מחשבה על הדפס, ומושך אליו עוד ועוד סטודנטים וסטודנטיות חרוצים שבאים לעבוד מעבר לשעות הלימודים.

מלבד אברהם, מאחורי כל הרנסנס הזה עומדת קבוצה של אנשים: מרצים כמו אבי סבח וצבי טולקובסקי, משה הראל הממונה על הסדנה ולאון צרפתי, בוגר המחלקה ואסיסטנט בסדנה.

את השקעת האנרגיה העצומה הזו מניעה המחשבה שעולם ההדפס הוא לא טכנולוגי. "כמו שהציור לא יושב על זה שמישהו המציא ג'סו חדש, אלא על בסיס מחשבתי, על בסיס זה שאמנים שואלים שאלות על המרחב הזה ובעצם על העולם דרך המדיום, אז הדפס צריך להיות אותו הדבר," אברהם מסביר, ומדגיש שהוא לא חושב שההדפס זקוק להחייאה, אלא שבארץ הוא נזנח. "פעם בשנה א' היו קורסי חובה של הדפס אבל הם בוטלו בגלל תקציבים, וגם כי חשבו על הדפס כעל משהו שתלוי בטכנולוגיה."

אחת התופעות המעניינות שהתרחשו השנה מתחת לאף של כולנו, היא פרויקט הרזידנסי של אברהם, שמזמין אמניות להתארח בסדנה, ללמוד טכניקות של הדפס ולעבוד באופן חופשי. "הזמנתי אמנים שהייתה בפרקטיקה או בעבודת הסטודיו שלהם שאלה שקשורה להדפס או להדפסה. הצעתי להם לבוא לעבוד בסדנה בשביל לראות איך מה שיש פה יתחבר לעולם שלהם, בין אם זה צילום, וידאו, מיצב, פיסול…" לפי אברהם, הדפס מתחבר באופן טבעי למדיומים אחרים: "כמו שאי אפשר להפריד בין ציור לרישום או בין רישום לפיסול, גם הדפס נמצא בתוך זה."

צילום: עודד יונס

לאורך שנה אברהם הזמין אמניות לא בכדי "לעשות הדפסים" אלא כדי לגלות את ההדפס: "למיטל כץ-מינרבו בכוונה הכרתי טכניקה שהיא לא הכירה - ליתוגרפיה. שחר יהלום עבדה עם מונוט