מיטל כץ מינרבו מתארחת בסדנת ההדפס

 

נתחיל במשהו טכני. למדת בבצלאל?

 

מיטל: למדתי במדרשה בתואר ראשון, ותואר שני בבצלאל. סיימתי ב-2007 וכיום אני מלמדת במוסררה ובמנשר, ובבית ספר תיכון שעובד לפי שיטה אקספרימנטלית שאמנות היא חלק אינטגרלי ממנה.

 

איך הגעת לעבוד בסדנת ההדפס בבצלאל?

 

מיטל: אבי קריצמן ראה עבודות שלי ששילבו בין רישום להדפס בלט, שעשיתי בסטודיו עם מכבש קטן וידני. הוא אהב את העבודות והזמין אותי לבוא לעבוד בסדנה.

 

העבודות שאת עושה בסדנה הן לקראת התערוכה שאת עומדת להציג בבית האמנים, נכון?

 

מיטל: כן. בהתחלה עשיתי הרבה ניסויים עם הדפס בלט ואבי הכיר לי דברים אחרים, ביניהם את הליתוגרפיה. בתערוכה הולכת להיות עבודה שהיא רוח רפאים של ספר - יצרתי כריכה של ספר ישן עם הדפס בלט, זה ספר קיים בשם "Stories of strange women", אסופה של סיפורים על נשים בכל מיני מצבים. הוא בעיקר עוסק במגדר ובמערכת הכוחות בין גבר ואישה תחת המטרייה של החברה האנגלית הנוקשה לקראת סוף התקופה הויקטוריאנית. כל האובייקט הזה נמצא בתוך צנצנת פעמון, יצור מוזר שראוי לתצוגה. זה קשור לעיסוק בגותיקה ובתרבות ויקטוריאנית שבה אני מתעניינת, ולעולם של אימה ופסאודו מדע, עיסוקים שהיו באותה תקופה ועדיין עוסקים בהם, אבל הם נשארו קצת בשוליים. התערוכה עוסקת בבוטניקה, ובבוטניקה כמרחב מאוד נשי, המאפשר לאישה לעשות הרבה דברים שהיה אסור לה לעשות בתחומים אחרים באותה התקופה.

 

ידעת שאת הולכת לעשות תערוכה שהרבה מהעבודה עליה היא בסדנה?

 

מיטל: התחלתי לעבוד בסדנה לפני שידעתי מה אעשה לתערוכה ולאט לאט הדברים התבהרו. יצרתי את הכריכה ואת הפורטרט של איש הקקטוס, ואבי הציע לייצר את הפורטרט בליתוגרפיה. בהתחלה חשבתי שיהיה דף אחד של ליתוגרפיה תלוי על הקיר, אבל באיזשהו שלב הכל ירד לרצפה, והולכת להיות שם האבן עצמה.

 

איך הייתה העבודה בסדנה?

 

מיטל: העבודה על הליתוגרפיה היא קשה, זה תהליך ארוך. את מגיעה, מכינה אבן במשך שלוש שעות ואז כבר צריכה ללכת הביתה. הייתי צריכה להיות מאוד מאורגנת ולדעת מה אני הולכת לעשות. רק להכין את האבן לקח יום, ושבוע אחרי זה מעבירים את הדימוי, ומה שקרה לנו בפעמיים הראשונות זה שהדימוי פשוט לא עבר וכל היום הלך לפח. אבל לא ויתרנו, היה נורא כיף וכולנו למדנו מזה. היום הדפסתי עשרים עותקים.אבי אמר שזו הכמות הכי גדולה של עותקים שהודפסו בסדנה.

 

אנחנו תוהות: למה לא פשוט לעשות משהו קל יותר? פחות סיזיפי? זה חלק מהתהליך שהעבודה דורשת?

 

מיטל: קוסם לי כל התחום של ההדפס. לפני כמה שנים סגרו הרבה מחלקות להדפס בבתי ספר, בצלאל זה בית הספר היחיד שיש בו מחלקה ראויה להדפס. יש סדנאות הדפס מקצועיות, אבל בית ספר שנותן לסטודנטים לעבוד באופן חופשי- אין. אני מאוד נמשכת לטכניקות "מתות". מוות,
בוטניקה והדפס; לגמרי הולך ביחד. אני אוהבת את האיכות של מה שיצא. לא הכרתי ליתוגרפיה
כשנכנסתי לזה, זרמתי ובסופו של דבר זה מאוד התאים  לנושא. זה בא מסקרנות ומתשוקה; יש
משהו בעבודה הפיזית הזאת שמעורר תשוקה, במגע עם הנייר - יש שם משהו חי.

 

כשאת משייפת אבן במשך שלוש שעות אז די - אתן כבר חברות.

 

מיטל: לגמרי. יש שם משהו שלא רגיל לימינו, משהו לא מיידי, היום זה כמה שפחות להתאמץ... בעיקר המגע עם הנייר והאיכות של הדימוי, זה דבר לא שהייתי מחליפה.

 

 

התערוכה של מיטל, "הצמח הרגיש", מוצגת עד ה-2 ביולי בבית האמנים בירושלים.

ואנחנו גם סיקרנו את ההקמה שלה.

 

Please reload

    כתבות נוספות

FOCUS: שלו אריאל

19.05.2020

שפת מכונה | טור 12

11.05.2020

שפת מכונה | טור 11

11.05.2020

שפת מכונה | טור 10

31.03.2020

מצעד הרובוטים של מגפת הקורונה!

28.03.2020

שפת מכונה | טור 09

07.03.2020

שפת מכונה | טור 08

07.03.2020

שפת מכונה | טור 07

07.03.2020

1/4
Please reload

Untitled-Artwork (1).png