k6maC_thick%20(1)_edited.png

שחר יהלום מתארחת בסדנת ההדפס


שחר יהלום למדה תואר ראשון במדרשה ותואר שני באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. רק לפני חצי שנה חזרה לישראל, וכבר הספיקה להעביר סדנה קצרה בשבוע הסדנאות הקצרות של המחלקה. כיום היא מתגוררת בתל אביב, ועולה בכל שבוע את הדרך המפרכת לירושלים כדי לעבוד בסדנת ההדפס של המחלקה, אליה היא הוזמנה על ידי אברהם קריצמן.

זוהר: מה את עושה מאז שחזרת מניו יורק?

שחר: הרבה רישומים, עבודה בטכניקת מונוטייפ שלא מצריכה סדנה, ופיסול. מאז שאני פה התחלתי לעשות עבודות בזכוכית, אני מנפחת זכוכית בתוך תבניות שאני בונה בסטודיו ואז לוקחת אותן לסדנת ניפוח בתל אביב.

זוהר: איך הגעת לסדנת ההדפס בבצלאל?

שחר: העברתי כאן את הסדנה הקצרה בתחילת השנה וחלק גדול ממנה היה סביב הדפס. בסדנה פגשתי את אבי והוא הציע לי לבוא לעבוד קצת. ההצעה שלו הייתה ללמוד לעשות ליתוגרפיות, שזה משהו שאף פעם לא עשיתי. גישה לסדנת הדפס זה משהו שרציתי, בקולומביה יש סדנה מאוד רצינית שעבדתי בה במהלך הלימודים ואחריהם. לפני שעזבתי לניו יורק שמתי לב שיש בעייתיות בעבודה בהרבה מאוד מדיומים, שהסטודיו האישי שלי לא באמת יכול להכיל את כל החומרים והאפשרויות. כבר אז הרגשתי איזשהו צורך לשלוח זרועות אל מחוץ לסטודיו, שהוא מקום אולי יותר לרישומים ולפיסול עם חומרים בסיסיים. התחלתי לפתוח את תהליך העבודה שלי לסדנאות בחוץ. זה העלה את העניין של להצליח לעבוד עם עוד אנשים מסביב, שזה לא תמיד פשוט ומשהו שאני אישית מאוד נרתעתי ממנו בעבר. העדפתי אפילו להשאיר את תהליכי העבודה שלי מאוד בסיסיים רק כדי לא להצטרך לעבוד כשאנשים מסתכלים עלי, כי הרגשתי לא נוח.

אחת הסיבות שאני מגיעה לפה היא שזה נהיה לי חשוב. לא רק כי זה מאפשר את העבודה בסדנה, אלא מעצם האינטראקציה הזו והעובדה שאני עובדת במקום בו עוד אנשים עובדים, ואני רואה מה הם עושים והם רואים מה אני עושה. לפתוח משהו במקום הזה של "עשיית האמנות" - שהוא יכול להיות גם גרוע. אפשר לעשות דברים גרועים וזה סבבה, לנסות דברים ולהיות הכי רעה בעולם ואנשים רואים שאת ממש גרועה וזה קול.

רוני: את יכולה לראות השפעה של זה בעבודה שלך, גם אם זה דברים שרק את יודעת? שכשמישהו עומד ומסתכל כש