שפת מכונה | טור 0

[הטור מתפרסם במקור ב-"עליית המכונות" - קבוצת פייסבוק העוקבת אחר התנודות במאזן הכוח, האימה והאושר, בין הטכנולוגיה לבני האדם.]  

 

 

על שחקן הגו שקפץ מן העץ ועל מהלכי שחמט מביכים במיוחד

 

"יד האלוהים" הוא כינויו הפיוטי של גול. הבקיע אותו דייגו מראדונה במשחקה של ארגנטינה נגד אנגליה ברבע גמר מונדיאל 1986. הוא הובקע ביד, איבר האסור במגע עם הכדור, הכריע את המשחק, ובהמשך גם הוביל לזכייה של ארגנטינה בגביע העולם. השער היה אמור כמובן להיפסל, אבל השופט דווקא אישר אותו, וכך הפך שלא בטובתו לניצב בוויכוח היסטורי בלתי נגמר. 30 שנה אחר-כך, במרץ 2016, צצה "יד האלוהים" שוב. הפעם על לוח הגו, במשחקו הרביעי של לי סדול מול המכונה שהביסה אותו.

 

לי סדול הוא משחקני הגו הגדולים בכל הזמנים. פרישתו בשבוע שעבר מן המשחק  – בעקבות ההבנה שתמיד יהיה מעתה, לכל היותר, שני למכונה  – הובילה לתגובות נרגשות ואף למאמר ב"פורבס" שמזהיר את שאר האנושות מפני הליכה בעקבות הוויתור הדרמטי של לי (זהו שם משפחתו). אבל לצד תחושה של ייאוש מסוים, הוריש לי עם פרישתו ניצחון יחיד במינו על מכונה כמעט בלתי מנוצחת. "יד האלוהים" הוא הכינוי בחוגי הגו, למהלך מספר 78 של לי באותו ניצחון בודד. אלא שבניגוד לשימוש שעשה מראדונה בידו – מהלך 78 הוא מהלך גו חוקי לחלוטין. חוקי אך מוזר. מוזר מאוד. יותר מכך: במבט שטחי, כך לפי פרשני הגו, מדובר בלא פחות מאשר זוועה מוחלטת, מהלך נוראי. אבל לי ידע בדיוק מה הוא עושה, כשהושיט את ידו אל קערת העץ ושלף ממנה אבן. מהלך 78 העניק לו את הניצחון היחיד בהתמודדות; הצבה של אבן גו לבנה במקום בלתי צפוי במרכז הלוח, שבלבלה את האלגוריתם לחלוטין.

 

כדי להבין איך תעתע לי באלפא גו, נראה שחייבים ראשית להבין היטב איך אלפא גו עובד. אבל זו אשליה. ספק אם אפילו לי עצמו ידע איך עובד האלגוריתם שמולו. כל מה שצריך לדעת הוא שלאחר שלושה הפסדים רצופים בהתמודדות של הטוב מחמש, כלומר לאחר שאיבד בעצם את הסיכוי לנצח, הבין לי שאם הוא רוצה להציל משהו מכבודו, הוא צריך לבצע שינוי רדיקלי באופן המשחק שלו. לי איננו דברן גדול, והוא גם לא כתב הרבה על משחקיו נגד האלגוריתם. מי שכן סיפר על מאבקו מול מכונה אחרת על גבי לוח, בתנאים דומים, וגם השתמש בטקטיקה דומה, היה גארי קספרוב; הוא האיש שממנו אפשר ללמוד מה עמד מאחורי "יד האלוהים".

 

ב-1997 הפסיד קספרוב, אלוף העולם דאז בשחמט, לתוכנה דיפ בלו. במשך עשרים שנה הרהר בתבוסה ההיא וניתח אותה, ולפני שנתיים פרסם סוף סוף את הספר "חשיבה עמוקה", שבו הוא מתאר בפרטי פרטים את משחקיו נגד השחמטאי הלא-אנושי שגבר עליו. כמו לי, גם קספרוב הבין בזמנו, שכדי לנצח את תוכנות השחמט שהלכו אז והתחזקו, הוא יאלץ לאמץ גישה שונה לגמרי מזו שהספיקה לו במשחקיו נגד בני תמותה. בספרו הוא מכנה זאת "שחמט אנטי-מחשבי"; פתיחות מוזרות, מהלכים בלתי שגרתיים עד כדי תמהון, הימור על צעדים שנראים טיפשיים לאדם אך מוציאים את המכונה מאיזון. שפת שחמט אחרת. קספרוב מודה שהיו מהלכים שעשה נגד דיפ בלו, שהיה נבוך מאד לעשותם מול שחקן בשר ודם. ובהתמודדותו בת ששת המשחקים מול דיפ בלו, הוא אכן הצליח לגבור על המכונה, אבל רק פעם אחת.

 

מהלך 78 של לי סדול היה צעד גאוני של "גו אנטי-מחשבי". מדובר כאמור במשחק הרביעי בהתמודדותו מול האלגוריתם. לי כבר הבין שבכל עמדה שאלפא גו מכיר או מזהה, בכל מידה שהיא, ובכל השתלשלות עניינים שנמצאת בתחומי עץ אפשרויות המשחק הסביר, אין לו, כאדם, סיכוי. המחשב ידרוס אותו, כפי שדרס כבר שלוש פעמים. לכן הימר על מהלך קיצוני. מהלך של "הכול או לא כלום". הוא הצליח, אינטואיטיבית, לגלות מהלך שעשוי להוביל לניצחון, ובו בזמן נמצא על ענף שנכרת מעץ המשחק האלגוריתמי, אי-אז כאשר אומן אלפא גו במשחק. להערכת המומחים, הסיכוי שמהלך כזה ישוחק על-ידי אדם, הוא אחד לעשרת אלפים.

 

לי סדול פיצח את אלפא גו. עשה האקינג לאלגוריתם. זה איננו דימוי: גם מפתחיו של אלפא גו הודו שבעקבות "יד האלוהים" התגלה אצל אלפא גו מעין באג. המענה המיידי של אלפא גו למהלך 78 הראה שהמחשב במצוקה. הוא הגיב באופן שגוי, והחל להתנהל ברמה נמוכה בהרבה מזו שבה שיחק עד אותו רגע. גם לי נראה מופתע מתגובתה הראשונית של המכונה. המהלכים הבאים של אלפא גו היו גרועים אף יותר. לי ברא אצל האלגוריתם כדור שלג של טעויות, שהלך ותפח. שמונה מהלכים ועשר דקות אחרי מהלך 78, העריך אלפא גו שסיכוייו אפסו. הוא נכנע. המיליונים שצפו במשחק בדרום קוריאה הריעו כמו אחרי שער בגביע העולם. הקלה נצפתה גם על פניו של לי: הוא השיג לבני עמו ולאנושות כולה ניצחון של כבוד.

 

במהלך 78 הדגים לי מהי חשיבה מחוץ לקופסה, במובן המקורי ביותר של הביטוי העבש הזה. אולי נכון יותר יהיה לומר שהוא חשב מחוץ לעץ; עץ המשחק. לעולם לא היה עושה מהלך כזה מול בן אנוש. כל שחקן גו, אפילו חלש ממנו בהרבה, היה מוצא את הדרך לנצל מהלך כה מוזר ובעייתי. אבל המחשב איבד את זה מולו. כמו בטכניקות מן השנים האחרונות, שבהן מצמידים מדבקות פסיכדליות ללחיים ולמצח כדי להטעות מנגנונים לזיהוי פנים, כך שיבש לי את אופן ההתנהלות של האלגוריתם. אף אדם, בלי שום קשר לרמת התבונה שלו, לא יחשוב שאדם אחר עם מדבקה צבעונית על הסנטר איננו אדם. אבל אלגוריתם עלול להגיע למסקנה כזו בקלות. הוא מסוגל לסווג אדם עם מדבקה מסוימת בתור לכלוך רנדומלי, רעש לבן על המסך. לא-אדם. ומכאן גם לא לדווח עליו לאח הגדול. אחת אפס להומו סאפיינס.

 

קספרוב טוען שאין עוד טעם להתמודד מול מכונות. הגיע הזמן לאחד איתם כוחות. בבוא היום, יכו ממילא המכונות את בני האדם בכל מערכת סגורה. שחמט וגו הן מערכות סגורות; קל לנו להבין זאת. גם אם מספר המהלכים האפשריים בהן הוא עצום, מדובר בכל זאת במספר סופי. שחמטאים אוהבים להזכיר את "מספר שאנון", 10 בחזקת 120, כהערכה למספר המשחקים האפשריים בשחמט. אבל בפועל, גם אם נקבל את דבריו של קספרוב, קשה לדעת איפה עובר הגבול בין מערכת סגורה לפתוחה. האם כדורגל, למשל, הוא מערכת סגורה? איך אפשר בכלל לכמת את מספר המשחקים האפשריים בכדורגל? האם יש לספור ולחבר את מספר העמדות על פני המגרש שבהן יכול כל שחקן להימצא ביחס למקום שבו נמצא הכדור? או את מספר המצבים שבהם יכולים כל האטומים שמרכיבים את 22 השחקנים והכדור להיות בהם בכל אלפית שניה? "מספר שאנון" הוא שבריר לעומת מה שנקבל.

 

שלוש שנים אחרי נצחונו הבודד של לי, כבר לא ניתן להכות את תוכנות הגו באותו האופן. הן חזקות מדיי אפילו בשביל זה. יש להניח שבעתיד, אם עוד נהיה כאן, גם כדורגל יהיה משחק שילהטטו בו רובוטים, ויעשו זאת טוב לא פחות ממסי או רונלדו. ועדיין – זו תהיה מערכת פתוחה למדיי, הרבה יותר מאשר גו או שחמט. לאינטואיציה האנושית יהיה בה מקום. הרחק מעבר לאופק ממתין לנו עידן שבו יביסו בני האדם רובוטים בכדורגל, עם טקטיקות של האקינג. פתאום יתגלה, למשל, שאם השוער האנושי מגדל שפם, מנגנון הראייה של החלוץ הרובוטי משתבש והוא בועט אל השמיים. או אולי – מספיק שצבעי המדים יהיו כחול ולבן, בשביל לגרום להגנה הבוטית להתפרק. זאת ועוד: משחקים, כמו תמיד, הם סימולציה למשהו אחר. "יד האלוהים" של לי סדול היא בסופו של דבר הפעולה האנושית הבלתי צפויה, שמשנה את הסיטואציה מן היסוד. במהלך 78 שלו, מהלך שכבר נחשב לאחד היפים בהיסטוריה של הגו, חווה לי, האדם, קפיצה תודעתית. הוא הבין משהו שנמצא מעבר לעמדה הקונקרטית על הלוח, וגילה דרך לנצל זאת. בדיוק כפי שמראדונה, בצהרי אותו יום ביוני 1986, ניחש ששופט אלמוני ובלתי מנוסה לא יעז לפסול שער של כוכב אגדי בשם דייגו ארמנדו מראדונה. אפילו אם יבקיע אותו ביד.

 

פורסם במקור ב-05.12.2019

 

בועז לביא הוא תסריטאי, יוצר קומיקס ומרצה על אלגוריתמים כותבים.

Please reload

    כתבות נוספות

שפת מכונה | טור 10

31.03.2020

מצעד הרובוטים של מגפת הקורונה!

28.03.2020

שפת מכונה | טור 09

07.03.2020

שפת מכונה | טור 08

07.03.2020

שפת מכונה | טור 07

07.03.2020

שפת מכונה | טור 06

07.03.2020

שפת מכונה | טור 05

07.03.2020

שפת מכונה | טור 04

07.03.2020

1/4
Please reload

k6maC_thick (1).png